היין משפיע על גוף האדם בכמה צורות: הצבע שלו משפיע עלינו מבחינה פזיולוגית. הריח שלו מעורר את המערכות הפרימיטביות ביותר בגוף אשר אחראיות גם על הזיכרון, הלמידה, המיניות, ההשרדות  ועל הרגשות. הטעם שלו מורכב מאלמנטים שבעבר היו סמני אזהרה של הטבע.

תרכובות נדיפות הן מקור הריח, האיכויות והבידול בין זני הענבים השונים. בין תרכובות אלו נמצא מטוקסיפירוזינים, שהינם קבוצת ארומות עם השפעה מאוד משמעותית על איכות היין וסגנונו. נוכחות תרכובות מטוקסיפירוזין יכולות להיות רצויות או בלתי רצויות, תלוי בזן הענבים ובסוג היין.

יין קיים 10,000 שנה אך יינות הקינוח נהיו פופולאריים רק מהמאה ה-17. מדהים שרעיונות גדולים/טעויות מוצלחות מתפתחות באזורים שונים באותה התקופה. בכל אזור התפתחה הצלחה כתוצאה מטעות, התפתחות פטריות על הענבים, קילקול יין במסע מעבר לים, קור מקפיא וחום מייבש הולידו לנו את יינות הקינוח של ימינו. לרוב שם היין הוא שם האזור (פורט, מדרה, מרסלה, שרי, טוקאי, סוטרן) או מתאר את העשייה (straw wine, ice wine) וזני הענבים הם הנפוצים לאזור.

ככל שידיעותינו מתרחבות כך מתרחבות האפשרויות לבחור, להיות בעלי אג'נדה, גם ברמה הקולינרית. לדוגמה, אם מישהו תומך בצרכנות מקומית הוא בוודאי ירצה לדעת כי המזון, הבגדים או הרהיטים שהוא רוכש אכן יוצרו בישראל. ולמי מבינינו שהוא צמחוני, חשוב לדעת אם ביין שהוא רוכש היה שימוש בחומרים מהחי.

אייס-ווין. הוא לא דומה לאף דבר אחר. אי אפשר להשוות, אפשר פשוט להתענג. עונג שמאחוריו המון השקעה של זמן, דאגה ועבודה קשה, ותקווה שמזג האוויר יהיה לטובתו. עבור אייס ווין, מזג אויר ידידותי נעמד במינוס שמונה מעלות צלסיוס. לרובנו זה קפוא, לכלב האסקי סיבירי זה חמים ולאייס ווין זה מושלם. 

מקור המילה טרואר הוא מהמילה הצרפתית ׳טרה׳ שפירושה אדמה אך הוא כולל גם את כלל תנאי הסביבה לגידול חקלאי, אקלים (טמפ׳, קרינה, רוחות, לחות, משקעים...), שיפוע המדרון, צמחייה ובעלי חיים. למעשה כל הגורמים שאינם אנושיים.