ומה קרה פה בישראל?

הכורם הראשון על פי המקרא היה נח אשר חי בסביבות 2000 לפנה״ס עם צאתו מהתיבה החל לנטוע כרמים. ענבים גדלו באופן טבעי באזורינו. תקופה המוסלמית השתמשו בענבים לאכילה, לצימוקים ולמיץ ועקרו את כרמי היין.

 

בתקופה הביזנטית הבחינו שבדרום הארץ נפח הענבים היה קטן וכמות התירוש קטנה יותר ולכן הם פיתחו משטחי דריכה גדולים יחסית לאלה של הצפון על מנת למצות מהענבים את המירב (היום המפריד מועך) סגנון עשייה היה שונה ביחס לתוצר החקלאי.

 

ב1870 במקווה ישראל נעשו נסיונות נטיעות של זנים מקומיים מכרמי ערבים.

 

במאה ה19 הביא הברון רוטשילד זני ענבים מצרפת כגון אליקנט (גרנאש),קריניאן, בורדלו (סינסו), אספר (מורבדר), פטיט בושה ועוד . בחירת הזנים היתה מבוססת על דמיון בטרואר בין עמק הרון לכרמל.

 

הטמפלרים הגרמנים גם כן הביאו במסעם זני ענבים מגרמניה, אין הרבה מידע על איזה זנים כיון ולא נותרו כרמים אך אחת הטענות שגידלו סילבנר.

 

הרבה מהזנים המוכרים לנו היום נמצאים בארץ מאט מאוד שנים, בשנות השמונים הגיע הקברנה, אחריו המרלו ובשנות התשעים רק הסירה. בעשור האחרון ניטעו זנים רבים ומאוד מעניינים: מלבק, ברברה, נביולו, סנג׳ובזה, טמפרניו, קברנה פראנק ואפילו פינו נואר.

 

ואפילו יש לנו הכלאה משלנו- הארגמן, הכלאה בין קריניאן הצרפתי לסוזאו הפורטוגלי.

 

והיום

בארץ גדלי55,000 דונם ענבי יין, 45 מיליון בקבוקים.

כ-40 זנים שונים אך מעל 50% מהגידול הוא של קברנה סוביניון (20%), קריניאן (18%) ומרלו (13%).

 

נושא של חלוקה אזורית והתאמת זנים לתתי האזור בחיפוש בארץ שנים רבות ואני מאמינה ומקווה שימשיך להיות בחיפוש. אנחנו מדינה צעירה עם הרבה תתי אקלים מאוד ורסטיליים ולצאת בהצהרות צרות על זן אחד שמתאים לאזור מסויים לעומת אחר דורש מחקר של שנים נוספות וכרגע העובדה שאנחנו מנסים והרפתקניים לגבי זנים חדשים.

 

ובכל זאת מה האדמה מספרת?

הרכב כימי- חנקן, אשלגן, ברזל... (מושפע באופייה אך גם מהעשרה- קומפוסט או דשן.

 

תכונות פיסיקליות- גודל הגרגר ישפיעה על יכולת האדמה להחזיק מים

 

עומק האדמה- ככל שהאדמה עמוקה יותר לשורשים יכולת להגיע למקורות מים. לדוגמא ביקב צרעה בחלקת הכרם ״גבעת חלוקים״ עומק האדמה 3-4 מטר לעומת חלקת שורש אשר פחות עמוקה אך גבעת חלוקים היא גם על אדמת סלעית/חולית ומתייבשת מהר יותר ולכן דורשת השקייה מוקדמת.

 

טופוגרפיה- שיפוע הקרקע וכיוונו ישפיע על נגישות למים וחשיפה לשמש.

 

במספר טעימות עיוורות לאנשי מקצוע הבחינו הייננים במכנים משותפים בין יינות שגדלו באותו האזור יותר מאשר מאותו הזן מכרמים שונים.

 

במחקר שנערך בקליפורניה נטעו גפן עם רוכב מאזור גידול בעמק נאפה בעמק סונומה. הגורם היחידי שהיה זהה היה הרוכב, השאר: אקלים, כנה, סוג קרקע, ריווח, אופן הדלייה היו שונים. הענבים היו דומים למרות השונות בטרואר. (ג׳ון קלי, יינן, קליפורניה)

 

אין הוכחות שטעמו של הקרקע משפיע באופן ישיר על חומרי טעם וריח ביין אך בהחלט באופן עקיף ורחב. ניסויים הוכיחו שאין התאמה בין רמת המינרלים בקרקע לזו שבתירוש. אך בחיפוש זה גילו שיכולת הניקוז ושימור המים של הקרקע תשפיעה על אופי ואיכות היין

 

האם חוקים עוזרים או פוגעים? האם הטרואר משתנה? על מה כן מסכימים?

היינות הטובים ביתר מגיעים מקרקעות בעלות ניקוז טוב המאפשרות לגפנים אספקת מים סדירה אך מתונה לצד אספקת חומרי תזונה.

 

עד היום לא הוכח קשר ישיר בין סוג האדמה לאיכות ואופי היין אך נמצא קשר בינו לבין האקלים ומשטר המים.